גבעות – ג'וזף ברודסקי

יחד הם אהבו
שב בצד של גבעה.
משם הם יכלו לראות
כְּנֵסִיָה, גינות, כלא.
משם הם ראו
בריכה מגודל.
זריקת סנדלים בחול,
הם ישבו יחד.

הוא כרך את זרועותיו סביב ברכיו,
הם הביטו בעננים.
למטה בקולנוע נכים
מחכה למשאית.
נצצו במדרון הגדה
ליד שיחי הלבנים.
מעל הצריח הוורוד של הגדה
עורב מכורבל, צעקות.

מכוניות נסעו במרכז
לבית המרחץ בשלושה גשרים.
הכנסייה צלצלה בכנסייה:
החשמלאי התחתן שם.
וכאן על הגבעה היה שקט,
הרוח רעננה אותם.
לא שריקה מסביב, לא צעקה.
רק היתוש זמז.

הדשא נרמס שם,
איפה שישבו תמיד.
כתמים שחורים בכל מקום -
עזבו את האוכל שלהם.
פרות הן תמיד המקום הזה
ניגבו בלשונם.
כולם ידעו זאת,
אבל הם לא ידעו על כך.

בדלי סיגריות, ספייק ומזלג
היו מכוסים בחול.
השחיר מרחוק את הבקבוק,
זרוק הבוהן.
שומע בקושי מתעופף,
הם ירדו לשיחים
ומפוזרים בשתיקה -
כשישבנו שם.

_________

הם ירדו במדרונות שונים,
במקרה צעד הצידה.
השיחים שלפניהם נסגרו
ונפרד שוב.
מגפיים החליקו בעשב,
מים נצצו בין האבנים.
אחד הגיע לשביל,
עוד באותו רגע של הבריכה.

זה היה ערב של כמה חתונות
(נראה, היו שניים).
תריסר חולצות ושמלות
נשא מתחת לדשא.
השקיעה כבר דעכה
ומשך אלי את העננים.
קיטור מהאדמה עלה,
והפעמון המשיך לצלצל.

אחד, נוהם, הַחלָקָה,
אחר, מעשן סיגריה -
באותו ערב הם ירדו
על גבעות שונות.
יורד במדרונות שונים,
החלל גדל ביניהם.
אבל מפחיד, באותו הזמן
האוויר טלטל את זעקתם.

פתאום השיחים מתפוצצים,
השיחים פרצו פתאום.
כאילו היו ערים,
וחלומם היה מלא ייסורים.
השיחים נפתחים בבכייה,
כאילו האדמה נפתחה.
לפני כל אחד מהם היו שניים,
ברזל ביד נע.

אחד נפגש עם גרזן,
והדם זרם על ידי השעון,
אחר מלב שבור
מת מיד בעצמו.
הרוצחים גררו אותם לחורשה
(דם זרם במורד ידיהם)
והשליך אותו לבריכה המגודלת.
ושם הם נפגשו שוב.

_________

עדיין עושים את דרכם למגע
למושבים בשולחן חתנים,
וחדשות איומות לכיכר
הרועים כבר הביאו.
שחר הערב זרח
עדרי עננים עבים.
הפרות עמדו בשיחים
וליקק את הדם בתאווה.

החשמלאי רץ במדרון
וגיסו מאחוריו בשיחים.
הכלה למטה עצבנית
עמד לבד בפרחים.
אישה זקנה, מכוסה בשמיכה,
סובב את הצמה מולה,
והחתונה השיכורה בעקבותיה
מיהר אחריהם לגבעה.

הענפים נסדקו תחתיהם,
הם מיהרו, הוזה.
הפרות בשיחים התאוששו
וירד במהירות לבריכה.
ופתאום כולם ראו בבירור
(החום שלט סביב):
מושחר ברווזון ירוק,
כמו דלת לחושך, חור.

_________

מי יגדל אותם משם,
יגיע מתחתית הבריכה?
מוות, כמו מים מעליהם,
יש להם מים בבטן.
המוות כבר נמצא בכל מילה,
בגזע, כרוך סביב המוט.
מוות בדם ליקק,
מוות בכל פרה.

מוות לשווא
(מחפש גנבים).
מעתה יהיה אדום
את החלב של הפרות האלה.
באדום, מכונית אדומה
עם אדום, שבילים אדומים,
באדום, יכול אדום -
ילדים להשקות אדומים.

מוות בקולות ובמבטים.
הצווארון מלא מוות. -
אז העיר תשלם להם:
המוות קשה להם.
צריך לגדל אותם, היה מעלה.
אבל איך להתגבר על מלנכוליה:
אם רצח ביום החתונה,
אדום שיהיה חלב.

לדרג אותו:
( טרם התקבלו דירוגים )
לשתף עם חברים:
אלכסנדר פושקין