קִינָה (ראיתי את המוות; היא ישבה ושתקה)

ראיתי את המוות; היא ישבה ושתקה
על מפתן השלום שלי;
ראיתי את הארון; זה פתח את שעריו;
נשמה, pomerknuv, מגניב ...
בקרוב אני עוזב חברים,
והחיים שלי מריר
אין עקבות לא ייקח יותר מדי;
במבט אחרון של עיני
ריי של אלמוות אינו עומד,
ומנורה כיבתה ימים צעירים
רגוע הכלום להאיר את החושך.

......................................................

אני מצטער, העולם עצוב, איפה השביל החשוך
בשבילי שכבתי מעל התהום -
איפה אמונה היא שקטה אני לא מנוחם,
איפה אהבתי, איפה אני לא יכול לאהוב!

אני מצטער, אור יום, מצטער, רעלת עדן,
השתק את הערפל הלילה, בבוקר: שעה מתוקה,
גבעות מוכרות, קול קריק נטוש,
שתיקה יער מסתורי,
וכל. סלח לי בפעם האחרונה.

ואת, שהיה לי בעולם על ידי אלוהים,
הנושא של דמעות בסתר משכון צער,
אני מצטער! כל העבר ... אה, הלהבה שלי כבה,
אני הולך לקבר מגניב,
ומות דמדומים קטלניים
עם עינוי אהבה יכסה את חייו של משעמם.

ואת, חברים, כאשר נטול כוח,
בקושי נושם, בייסורים כואבים,
אני אומר לך: "מצד! אהבתי!..»
ורוח שקטה תמות תשישות,
החברים שלי, ואז לך אליה:
לאמר: לקח אותו חושך נצחי ...
וזה, אולי, על גורלי
היא נאנחת מעל הכד נכאים.

ציון:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
אלכסנדר פושקין
השאירו את תגובתכם 👇