זה קר – קורני צ'וקובסקי

שְׂמִיכָה
ברח,
הסדין עף משם,
וכרית,
כמו צפרדע,
דהר ממני.

אני בשביל נר,
נר - לתוך הכיריים!
אני בשביל הספר,
טא - לרוץ
ומדלג
מתחת למיטה!

אני רוצה לשתות תה,
אני רץ לסמובר,
אבל כרס ממני
הוא ברח, כמו אש.

מהו?
מה קרה?
ממה ש
הכל מסביב
הסתובב,
הסתובב
ומיהר להגה?

מגהצים מאחורי מגפיים,
מגפי פאי,
פשטידות ברזל,
Kočerga za kušakom -
הכל מסתובב,
ומסתובב,
וממהר סלטה.

פתאום מחדר השינה של אמי,
רגליים קשתות וצולעות,
כיור הרחצה נגמר
ומנענעת בראשה:

"אה, אתה, מַגְעִיל, הו אתה, מְלוּכלָך,
חזיר לא שטוף!
אתה שחור יותר מטאטא ארובות,
מעריץ את עצמך:
יש לך שעווה על הצוואר,
יש כתם מתחת לאף שלך,
יש לך ידיים כאלה,
שאפילו המכנסיים ברחו,
אפילו מכנסיים, אפילו מכנסיים
ברח ממך.

מוקדם בבוקר עם שחר
עכברים קטנים שוטפים,
וחתלתולים, וברווזונים,
ובאגים, ועכבישים.

לא שטפת לבד
ונשאר בוצי,
וברח מהלכלוכים
וגרביים ונעליים.

אני המכבש הגדול,
מוידודיר המפורסם,
ראש כיור הרחצה
ומפקד ליפות!

אם אני דוקר ברגל,
אני אתקשר לחיילים שלי,
לחדר הזה בקהל
כיורים יטוסו,
והם ינבחו, ויללה,
ורגליהם יתדפקו,
ואתה שוטף ראש,
לא שטוף, יתן -
ישירות למויקה,
ישירות למויקה
עם ראשו טבול!»

הוא פגע באגן הנחושת
וזעק: "קרא-באראס!»

ועכשיו המברשות, מברשות
הם רעשנו, כמו מחגרות,
ובואו נשפשף אותי,
לְגַנוֹת:

"שֶׁלִי, טאטא הארובה שלי
לְנַקוֹת, לְנַקוֹת, לְנַקוֹת, לְנַקוֹת!
יהיה, יהיה טאטוא ארובות
לְנַקוֹת, לְנַקוֹת, לְנַקוֹת, לְנַקוֹת!»

ואז הסבון קפץ
ותפס את השיער,
ויולילו, וסבון,
וקצת, כמו צרעה.

וממטלית כביסה מטורפת
מיהרתי, כמו מקל,
והיא הולכת אחרי, עקוב אחריי
על סדובאיה, על היימרקט.

אני בגן טאוריד,
קפץ מעל הגדר,
והיא ממהרת אחריי
ונושך, כמו זאב.

פתאום הטוב שלי,
התנין האהוב עלי.
הוא עם טוטושה וקוקושה
הלך לאורך הסמטה

ולופה, כמו שבלול,
כמו שבלול, נִבלָע.

ואז איך זה נוהם
עליי,
איך זה בועט
עליי:
"לך הביתה,
הוא מדבר,
שטוף את פניך,
הוא מדבר,
או איך אשיג את זה,
הוא מדבר,
לרמס ולבלוע!»
הוא מדבר.

איך התחלתי ברחוב
לברוח,
רצתי לכיור הרחצה
שוב.

סַבּוֹן, סַבּוֹן
סַבּוֹן, סַבּוֹן
שטף את פני בלי סוף,
נשטף ושעווה
ודיו
מפנים לא רחוצות.

ועכשיו המכנסיים, מִכְנָסַיִים
אז הם קפצו לי לזרועות.

ומאחוריהם פשטידה:
"בחייך, תאכל אותי, חבר!»

ואחריו וכריך:
קפץ למעלה - וישר לתוך הפה שלך!

אז הספר חזר,
המחברת חזרה,
והדקדוק התחיל
לרקוד בחשבון.

לדרג אותו:
( 1 הערכה, מְמוּצָע 1 מ 5 )
לשתף עם חברים:
אלכסנדר פושקין