אבל כולם היו עסוקים בתו של Anglomaniac שלי, ליזה (או בטסי, שמה הוא בדרך כלל גריגורי). אבות זה לזה לא ללכת, היא עדיין לא ראתה אלכסיי, בעוד כל השכן הצעיר רק עליו, ואמר,. היא היתה בת שבע עשרה שנים. עיניים שחורות החיו פן שזופות מאוד נעימות לה. היא הייתה היחידה ו, וכתוצאה מכך, ילד מפונק. והזריזות שלה לדקה צרעת העריץ את אביו ואת הייאוש של גברתי לה מיס ג'קסון, sorokaletnyuyu chopornuyu devytsu, אשר belilas אנטימון גבותיה, פעמיים בשנה קריאה חוזרת "פמלה *", קיבלתי במשך אלפיים רובל והיה מת משעמום ברוסיה הברברית הזו.
עבור Nastya הלך Lyzoyu; היא הייתה מבוגרת יותר, אבל כך סוער, כמו הגברת שלה. ליסה אוהבת אותה, היא פתחה לה את כל סודותיי, איתה לחשוב על המיזם שלהם; מִלָה, נסטיה היה בכפר Priluchine בפני הרבה יותר משמעותי, יותר מכל אשת סוד בטרגדיה צרפתית.
- בוא עכשיו לי ללכת לבקר, - אמר פעם Nastya, גברת בגדים.
- טוב מאוד; ואיפה?
- בשנת Tugilovo, כדי Berestov. אשתו Povarova יש כלת השמחה, ואתמול הגיעו להתקשר אלינו לארוחת ערב.
- כאן! - ליסה אמרה, רבותיי בְּרֹגֶז -, ולהתייחס אחד אחר המשרת.
- ואנחנו אכפת אדונים! - השיב Nastya; - חוץ מזה, אני שלך, לא אבא. אתה אפילו לא רבת עם צעירי Berestov; והזקנים לתת את עצמם נלחמים, אם זה כיף.
- נסה, Nastya, לראות אלכסיי Berestova, כן תגיד לי טוב, מה הוא עצמו ואיזה סוג של אדם הוא.
Nastya הובטח, וליסה חיכה בקוצר רוח כל היום לקראת השובה. Nastya היה הערב.
- נו, ליזבטה גריגורייבנה, - היא אמרה, כניסה לחדר, - ראיתי את הצעירים Berestova; ראיתי מספיק יפה; ביום כדי להיות ביחד.
- איך זה? תגיד, ספר בסדר.
- טוב מאוד, עם: הלכנו, אני, אניסה Egorovna, Nenfla, דונקה ...
- טוב, אני יודע. ובכן?
- אפשר-עם, אני אומר שהכל בסדר. כאן אנו מגיעים לארוחת ערב מאוד. החדר היה מלא אנשים. kolbinskie היו, Zakhar'evskii, prikazchitsa עם בנות, Khlupinskaya ...
- נו! ו Berastau?
- מזג-ג. אז ישבנו ליד השולחן, prikazchitsa מלכתחילה, הייתי לצידה ... והבת ושאפה, אבל אני לא אכפת להם ...
"אה.", Nastya, אתה משועמם עם הפרטים הנצחיים שלך!
- כן, מה שלומך סבלנות! ובכן, קמנו מהשולחן ... וישבנו במשך שלוש שעות, והערב היה נחמד; שרוול כחול עוגה-בלאן, פסים אדומים ... הנה קמנו מהשולחן ויצאתי לגן כדי לשחק מבער, ו הג'נטלמן הצעיר הגיע לכאן.
- ובכן? האם זה נכון?, הוא כל כך יפה?
- באופן מפתיע טוב, אפולו, יכול לומר. רזה, גובה, להסמיק ב לחיו ...
- תקין? חשבתי כך, היה לו פרצוף חיוור. מה? מה שהוא הראה לך? עָצוּב, מתחשב?
- מה אתה? כן, סוג של מטורף ואני מעולם לא ראיתי לפני כן. גם אני חושב שהוא איתנו בטווח לפיד.
- האם אתה בטווח המבער! בלתי אפשרי!
- סביר מאוד! מה המציא! מלכוד, היטב נשיקה!
- נעשה, Nastya, אתה משקר.
- האם שלך, לא לשקר. בקושי יכולתי להיפטר ממנו. כל היום איתנו, וכרכרה.
- אבל איך הם אומרים, הוא מאוהב, ולא אף אחד אחר מחפש?
- אני לא יודע-a, וכך גם היה מסתכל עליי, וכדי Tanio, בת Prikazchikova, מדי; ועל פאשה kolbinskuyu, חטא להגיד כן, לא פגע באיש, ילד שובב!
- זה מדהים! ובבית שמעה על זה?
- שלו, שו, יפה: כל כך נחמד, כך הומו. האחת היא לא טובה: הבנות אוהבות לרדוף מדי. כי, בשבילי, זו אינה בעיה: בסופו של דבר להתיישב.
- הלוואי שיכולתי לראות אותו! - ליסה אמר באנחה.
- מה יש מסובך? Tugilovo אותנו קרוב, רק שלושה קילומטרים: , לכו לטייל בכיוון הלא נכון או לרכוב על סוסים; תמצא את זה נכון. הוא רק עבר יום, מוקדם בבוקר, הוא הולך עם אקדח לצוד.
- אין, רע. הוא עשוי לחשוב, רדפתי אחריו. בנוסף, אבותינו ריב, ואני עדיין לא אוכל לפגוש אותו ... אה, Nastya! האם ידעת? התלבשתי איכרות!
- ואכן; ללבוש חולצה עבה, סרפנים, באומץ stupas כדי ב Tugilovo; אני מבטיח לך, כי קליפת ליבנה אז אתה לא מתגעגע.
- ובחלקים הללו, אני יודע איך לדבר היטב. אח, Nastya, Nastya היקר! איזו פיקציה המפוארת! - וגם ליסה הלכה לישון עם הכוונה בהחלט תמלא ההנחה העליזה שלה.
