העגלה של החיים

למרות בכבדות פחות משעה בנטל שלה,
על המסלול ללכת לסל;
נועז עגלון, זמן אבא,
מזל, אין דמעות ממושבו.

בבוקר אנחנו יושבים בעגלה;
אנו שמחים לעמוד בראש לשבור
וזה, לבזות עצל אושר,
Krichim: הלך!.....

אבל בצהריים, כך שאין אומץ;
Porastrâslo לנו; אנחנו מפחדים
וגם גבעות וגאיות;
Krichim: קל יותר, שׁוֹטֶה!

עגלת רולס עדיין;
בערב אנחנו התרגלנו לזה
И дремля едем до ночлега —
ובעוד נהיגת סוסים.

לדרג אותו:
( טרם התקבלו דירוגים )
לשתף עם חברים:
אלכסנדר פושקין
השאר תגובה