לילה – ולדימיר מיאקובסקי

ארגמן ולבן מושלך ומקומט,
קומץ דוקאטים הושלכו לירוק,
וכפות הידיים השחורות של החלונות הפועלים
הקלפים הצהובים הבוערים חולקו.

השדרות והכיכרות לא היו מוזרות
ראה טוגות כחולות על בניינים.
ולפני שרצים, כמו פצעים צהובים,
אורות עוטפים צמידי רגליים.

הקהל הוא חתול מהיר ומגוון -
צף, מתעקל, ליד דלתות ההגרלה;
כולם רצו לדחוף לפחות קצת
צחוק ענק של תרדמת יצוקה.

ואני, מרגיש שמלות קוראות לכפות,
לחצו חיוך בעיניהם, מפחיד
מכות לפח, הערפונים צחקו,
כנף תוכי פורח מעל המצח.

לדרג אותו:
( טרם התקבלו דירוגים )
לשתף עם חברים:
אלכסנדר פושקין