משחק של המלכים ועשירים,
היופי שלהם לא אומר הפסוק:
הם ברוקס, עצים, שדה, חתולי
והדובדבן בשנה שעברה בטחב.
שנינו - פיות, שכן טוב,
רכושנו מחלק את היער האפל.
כששכב על הדשא ועל השעון, הן באמצעות סניפים
מתנוצץ ענן לבן במרומי שמים.
שנינו - פיות, אבל גדול (באופן מוזר!)
שתי ילדות פרועות רק לראות אותנו.
מה שברור לנו - בשבילם די מעורפל:
כבכל - פיה צריכה עין!
אנחנו גם. עדיין במיטה
כל הבכירים, ואוויר קיץ טרי,
רוץ Me. עצים אנחנו להתנדנד,
ריצה, ריקוד, המאבק, סלאש מקל!..
אבל היום עבר, ושוב פיות - ילדים,
איזה מחכים צעד שהוא שקט ...
אח, העולם הזה ואת האושר של להיות בעולם
יותר מבוגר שאינו אם תן פסוק?
