למדתי, אוי אורקל שלי!
לא בדוגמת ססגון
CuX nepodpisannыh caracul,
אבל את חדות כיף,
אבל התרועות רשעות,
אבל לעג רע
ובהאשמות ... אז בסדר,
וזה הקסם הזה של החיים.
עם רצונית מלנכוליה, בהערצה
קראתי שוב אתה
ואני בכיתי בחוסר סבלנות:
הגיע הזמן! למוסקבה, במוסקבה היום!
כאן בעיר פרים, עָצוּב,
הנה נאום - קרח, לב - גרניט;
אין קלות ראש חמוד
המוסיקה שלנו, שלנו טרי, לא חארת.
